© 2017 Sherby & Co., Advs.
לאחרונה בית משפט מדינתי בעיר ניו-יורק (בתיק 655213/2016) אכף פסק-דין ישראלי בסך של 16 מיליון ₪ שניתן כנגד תושב ניו-יורקי.
הפסק הישראלי ניתן בהקשר של סכסוך בנוגע לבעלות בנכסי נדל”ן בארה”ב. בנוסף למתן פסק לפיו על הנתבע לשלם 16 מיליון ₪, נקבע ע”י בית המשפט המחוזי במחוז המרכז (לוד) כי על התובעים להעביר לנתבע את החלק שלהם בבעלות בנכס הנ”ל.
בפני בית המשפט הניו-יורקי העלה הנתבע מספר טענות כנגד אכיפת הפסק הישראלי, והשופט הניו-יורקי דחה את כולן.
הנתבע טען בצורה כללית שטעה השופט הישראלי בהכרעתו. השופט הניו-יורקי כלל לא התייחס לטענה זו.
טענותיו העיקריות של הנתבע בפני בית המשפט בניו-יורק היו (א) שהפסק הישראלי הושג במרמה, ו-(ב) שאכיפת הפסק הישראלי סותרת את תקנת הציבור. גם לגבי טענות אלו, ההתייחסות של השופט האמריקאי היתה מצומצמת. השופט הניו-יורקי קבע שהפסק הישראלי הינו סופי, מוחלט, ובר אכיפה. הוא קבע שאכיפתו של הפסק אינה סותרת את תקנת הציבור של מדינת ניו-יורק.
ואמנם הנתבע העלה טענה יצירתית בפני בית המשפט האמריקאי – טענה המבוססת דווקא על הדין הישראלי. חוק אכיפת פסקי-חוץ של ישראל שונה מהחוק האמריקאי בהיבט אחד – הואיל ואסור לשופט ישראלי להכריז על פסק חוץ כאכיף כל עוד שבמדינה הזרה מתקיים הליך של ערעור אודות אותו פסק, אין מניעה מקבילה לפי החוק האמריקאי. למרות זאת טען הנתבע בפני בית המשפט בניו-יורק כי הדוקטרינה של comity (כיבוד הדדי בין מדינות) מחייבת את בית המשפט האמריקאי לעכב את הכרעתו בבקשה לאכיפה ולהמתין עד לסיום ההליכים בישראל בנוגע לערעור לבית המשפט העליון על הפסק המחוזי.
בית המשפט בניו-יורק לא נתן החלטה שמתייחסת במפורש לטענתו זו (טענת “המתן לערעור הישראלי”) אך בית המשפט הניו-יורקי בחר כן להמתין לסיום הליכי הערעור הישראלי. תוך ימים בודדים לאחר סיום הליך הערעור בישראל, נתן בית המשפט האמריקאי את פסק-הדין שאכף את הפסק הישראלי.
הפסק הניו-יורקי הנ”ל מעיד על גישה פרו-אכיפה בבתי משפט אמריקאיים, והוא גם מעיד על נטייה להניח שהליכים משפטיים שהתנהלו בישראל היו כנים והגונים.