© אריק שרבי

 

 

בספר הנקרה International Aspects of U.S. Litigation , שהוצא לאור ע”י לשכת עורכי הדין האמריקאית (ה-American Bar Association), ערכתי שני פרקים, שאחד מהם עוסק באכיפת תניות פורום בהסכמים מסחריים בינלאומיים.

בהסבירי את ההבדל בין “הסכמה” לסמכות שיפוט (consent to jurisdiction) לבין תניית ברירת פורום (forum selection clause), כתבתי בשנת 2015 כדלקמן:

“Courts generally will not treat a forum clause as exclusive unless there is clear language of exclusivity in the clause.  Global Seafood Inc. v. Bantry Bay Mussels Ltd., 659 F.3d 221, 225 (2d Cir. 2011) (“[m]andatory forum selection clauses . . . require that disputes must be brought in the designated forum, to the exclusion of all other fora where jurisdiction may also lie”; “when only jurisdiction is specified the clause will generally not be enforced without some further language indicating the parties’ intent to make jurisdiction exclusive”; “[FSCs] lacking any clear exclusionary or obligatory language—i.e., ‘specific language of exclusion’—are . . . permissive and not subject to a presumption of enforceability”); Macsteel Int’l USA Corp. v. M/V Larch Arrow, 354 Fed. Appx. 537, 540 2d Cir. 2009) (“‘to be’ language makes the forum selection clause mandatory”); John Boutari & Son, Wines & Spirits, S.A. v. Attiki Imp. & Distrib., Inc., 22 F.3d 51, 52–53 (2d Cir. 1994) (“[t]he choice of forum must be mandatory rather than permissive”; “an agreement conferring jurisdiction in one forum will not be interpreted as excluding jurisdiction elsewhere unless it contains specific language of exclusion”) (emphasis in original).”

ובסיכום, בעברית:

•  בתי המשפט אמריקאים, ככלל, לא יראו בתניית שיפוט כייחודית אלא אם כן קיימת בתניה לשון ברורה של בלעדיות;
• תניית שיפוט “מחייבת” קובעת כי סכסוכים יתבררו בפורום הנזכר בהסכם, תוך שלילת כל פורום אחר;
• תניות שיפוט שאינן כוללות לשון ברורה של שלילה הן תניות רשות ולא תיחשב כמחייבת.

מה המצב המשפטי מאז שהספר הנ”ל יצא לאור?

במסגרת סדרת פוסטים זו, נסקור פסקי דין אמריקאיים משנת 2015 ואילך, אשר (א) ממשיכים להבחין בין תניות ברירת פורום מחייבות לבין תניות ברירת פורום “מתירניות” (אינן מחייביות), ו-(ב) ממשיכים לדרוש קיומה של לשון בלעדיות ברורה ומפורשת כתנאי לסיווגה של תניה כתניה מחייבת.

בפוסט זה נתמקד בפסיקה שמקורה במדינות קליפורניה וניו־יורק – שתיהן, כמובן, מדינות גדולות בעלות זיקות עסקיות משמעותיות לישראל. נוסף על כך, קליפורניה ידועה כמדינה “ידידותית לתובעים”, ומשמעות הדבר היא כי, עבור נתבע ישראלי המעוניין להימנע מהתדיינות בבתי המשפט בארצות הברית, המחיר של טעות בניסוח תניית ברירת פורום עלול להיות גבוה במיוחד.

באשר למדינת ניו יורק, מוגשות בה יותר תביעות אזרחיות שבהן מעורבים ישראלים מאשר בכל מדינה אחרת בארצות הברית.

כפי שיובהר להלן, בתי המשפט בניו־יורק ובקליפורניה ממשיכים ליישם את העקרונות שפורטו לעיל בבואם לקבוע אם תניית ברירת פורום היא תניית ברירת פורום “מחייבת” (mandatory).

החלטות ממדינת ניו-יורק:

בשנת 2017 יישם בית משפט לערעורים (מדינתי) בניו יורק, בעניין  Carlyle CIM Agent, L.L.C. נ׳ Trey Resources I, LLC,  את ההבחנה המוכרת בין תניית שיפוט מחייבת לבין תניית שיפוט מתירנית.

בעניין דיץ נ׳ לינדה גז צפון אמריקה, שנדון בבית המשפט העליון של מחוז ניו יורק (2019) (שהוא trial court, ערכאה דיונית, אף שהוא מכונה ״סופרים קורט״), ציין בית המשפט כי תניית שיפוט מתירנית אינה מונעת ניהול הליך משפטי בניו ג׳רזי.

בתיק זטה גלובל קורפ. נ׳ מרופוסט מרקטינג קלאוד, אינק (2021), נדרש בית משפט פדרלי מחוזי בניו יורק לפרש את הטקסט הבא:

“[a]ll disputes arising out of or in connection with this Agreement shall be referred to and finally resolved under the laws of Ontario and in Toronto, Ontario.”

בעניין זטה, קבע בית המשפט כדלקמן:

“It is well established . . . that where the mandatory term ‘shall’ is coupled with language granting jurisdiction in one forum without the possibility of another forum, the resulting forum selection clause is mandatory.”

במילים אחרות:  מקום שבו נעשה שימוש במונח המחייב ” shall” בצירוף לשון המקנה סמכות שיפוט לפורום אחד בלבד, ללא אפשרות לפורום חלופי, הרי שתניית בחירת הפורום היא תניית שיפוט מחייבת.

בעניין ראוד נ. בנק אודי, שנדון בפני בית משפט פדרלי בניו יורק (2019), טענו התובעים כי ההסכמים נשוא ההליך כללו תניית שיפוט “מתירנית בלבד”, ולפיכך אין על בית המשפט לראות בלשון כזו תניית שיפוט מחייבת. בית המשפט דחה טענה זו:

The Agreement in English states that “Beruit courts shall have jurisdiction over any dispute that may arise [from the] Agreement,” but “the Bank shall be entitled to take legal actions against the Client . . . before any other courts in Lebanon or abroad.”

היחס השונה היה בעל חשיבות בעיני בית המשפט בניו יורק:

… [t]he clear distinction that [the] Bank may bring suits outside of Lebanon indicates that the previous sentence means that clients—like Plaintiffs—cannot.  On the undisputed record, the Court readily concludes that the forum-selection clause is mandatory.

במילים אחרות:  היות וההוראה בחוזה מעניקה לבנק אפשרות להגיש תביעה בכל מקום מחוץ ללבנון, הכוונה של הצדדים במשפט הראשון היתה להגביל את הלקוח של הבנק בלבד.

גם בשנת 2023 נדרש בית משפט פדרלי בניו יורק להכריע בסוגיה זו. בעניין ריד אינטרנשיונל בע״מ נ׳ הבנק הבינלאומי של אפגניסטן, ההוראה הרלוונטית מהסכם קבעה כדלקמן:

… any dispute between [counter-guarantor] and [guarantor] . . . shall be settled exclusively by the competent court of the country of the location of the counter-guarantor’s branch or office that issued the counter-guarantee.

בעניין הנ”ל, ״מדינת מיקומו״ של המשרד הרלוונטי הייתה אפגניסטן. בהתמקדות במונח ״באופן בלעדי״ (exclusively)  בעניין ריד מחק בית המשפט בניו יורק את התביעה, על-מנת לאפשר את בירור הסכסוך באפגניסטן.

מדינת קליפורניה:

• בעניין קוואנטה קומפיוטר אינק. נ׳ ג׳פן קומיוניקיישנס אינק (2018), אישר בית משפט לערעורים מדינתי בלוס אנג׳לס את הכלל המסורתי שלפיו שאלת סף היא האם תניית הפורום היא מחייבת או מתירנית.

בעניין קורמן נ׳ פרינסס קרוז ליינס בע״מ (2019), כרטיס הנוסע שעמד לדיון כלל תניה שלפיה כל תביעה…

“shall be litigated” in the U.S. District Court for the Central District of California, or, if that court lacks subject-matter jurisdiction, “before a court located in Los Angeles County, California, U.S.A., to the exclusion of the courts of any other country, state, city, municipality, county or locale.”

בית המשפט לערעורים המדינתי (בלוס אנג’לס) קבע כי הניסוח shall be litigated  בצירוף to the exclusion מהווים לשון בלעדיות “ברורה” מן הסוג ההופך תניית שיפוט לתניית סמכות שיפוט מחייבת.

בעניין גלובל פייננשל דיסטְריבּיוּטורס נ׳ הסוּפֵּרְיוֹר קוֹרְט של לוס אנג’לס (2019), חזר בית המשפט לערעורים מדינתי על אמת המידה הידועה היטב:

“A forum selection clause is either mandatory or permissive.  A clause is mandatory if it requires the parties to litigate their disputes exclusively in the designated forum, and it is permissive if it merely requires the parties to submit to jurisdiction in the designated forum.  A permissive forum selection clause is subject to traditional forum non conveniens analysis to determine whether the designated forum is a suitable alternative forum and whether the balancing of various private and public interest factors favors retaining the action in California.  These traditional forum non conveniens factors are not considered when a mandatory forum selection clause exists.” . . .

בעניין ג׳מיני טכנולוג׳יס, אינק. נ׳ סמית אנד וֶסוֹן קורפ (2019) , קבע בית משפט פדרלי לערעורים בקליפורניה כי לשון של ״הסכמה לסמכות שיפוט״, בצירוף לשון שלפיה ״כל התביעות חייבות להיות מוגשות״ לאותו בית משפט, מהווה לשון של תניית שיפוט מחייבת.

בפוסטים עתידיים בבלוג זה נדון באופן שבו סוגיות אלה נדונו בפסיקת בתי המשפט (המדינתיים והפדרליים) במדינות אמריקאיות נוספות.