סעיף אי-תחרות במדינת יוטה – תקרה של שנה אחת

© 2016 Sherby & Co., Advs.

כאשר אנשי עסקים ישראליים חושבים על מדינות בארצות הברית לעשות בהן עסקים, מדינת יוטה בדרך-כלל משתרכת אחרי מדינות כמו ניו יורק, קליפורניה, פלורידה, טקסס, ומדינות אמריקאיות גדולות אחרות. אף על פי כן, מספר חברות ישראליות עושות עסקים, לרבות באמצעות מיזמים משותפים, עם חברות במדינת יוטה – לדוגמא בתחום האנרגיה והחקלאות.

לאחרונה מדינת יוטה תיקנה את החוק בנוגע לאכיפה של הסכמי אי-תחרות (noncompetes). תיקון זה הינו בר משמעות לכל חברה ישראלית שכבר מעסיקה עובדים ביוטה או ששוקלת להקים פעילות במדינת יוטה.

סיכום החוק: החוק The Post-Employment Restriction Act מגביל את משך הזמן של הסכמי אי-תחרות לאחר סיום יחסי מעביד-עובד למקסימום של שנה אחת (1) מתאריך סיום העסקה. בהתאם לחוק החדש, הוראה חוזית שחורגת מההגבלה של שנה הקבועה בחוק –– תהיה בטלה.

החוק יכנס לתוקף בתאריך 10.05.16.  הוא יחול על כל ההסכמים שנכרתו באותו תאריך או אחריו.

החוק החדש חל רק על הסכמי אי-תחרות לאחר סיום העסקה. הוא אינו חל על הסכמים למנוע שידול (“nonsolicitation” או “no poaching”) או על הסכמי סודיות.

הוצאות משפט (וכדומה): במידה והמעביד ינסה לאכוף הסכם אי-תחרות לאחר העסקה – בין אם באמצעות בוררות או באמצעות הגשת תביעה – ונקבע שהסכם אי-התחרות אינו אכיף, החוק החדש מטיל על המעסיק לשלם את העלויות של העובד הקשורות להתדיינות, שכר טרחת עורך-דין, הוצאות משפט, ונזקים בפועל.

זהו שינוי משמעותי מ”הכלל האמריקאי” הקובע שכל צד בהליך משפטי נושא בהוצאות המשפטיות של עצמו.

זאת ועוד, הכלל החדש שנקבע בחוק, לפיו מעסיק שמפסיד ישלם שכ”ט (וכדומה), אינו מוגבל למצב בו סעיף אי-התחרות בהסכם חורג ממשך הזמן של שנה אחת הקבוע בחוק. כלומר, גם אם סעיף אי-התחרות עומד במשך הזמן הקבוע בחוק (תקרה של שנה אחת), החוק מטיל על המעביד המפסיד לשלם במקרה בו יקבע שהסעיף אינו אכיף (“unenforceable”) – דבר שיכול להיגרם מזה שהסעיף מתייחס לטרטוריה גיאוגרפית רחבה מדיי. במילים אחרות, למרות שהחידוש המהותי העיקרי בחוק מתייחס לפרק הזמן הסביר של סעיף אי-התחרות, ישנן סיבות נוספות לקבוע כי סעיף אי-תחרות אינו סביר. במידה וזו תהיה הקביעה של בית משפט (או בורר), לעובד לשעבר זכות לקבל (בין היתר) פיצוי בגין הוצאותיו המשפטיות.

יוצאים מן הכלל: התיקון החדש קובע חריגים עבור (1) הסכם פרישה סביר הכולל תניה מגבילה לאחר סיום העסקה שהצדדים מסכימים עליהן בתום לב; (2) תניה מגבילה לאחר סיום העסקה הקשורה או נובעת ממכירת עסק שבו לאדם הנתון לתניה המגבילה צומח רווח מהמכירה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *